ייפוי כוח מתמשך

בדרך כלל הנכד האהוב הוא הנכד הבכור אך לא במקרה שלנו,
אני הנכד האהוב וזה שסבא יחיאל סומך עליו יותר מכל ועוד מעט גם תבינו למה.
כמו סבא שלי גם אני הייתי ספורטאי, כילד הייתי בחוג כדורגל ותמיד הייתי שחקן מצטיין.

בצבא התגייסתי לקרבי וסיימתי כחיל מצטיין, כשהשתחררתי התחלתי לעבוד בחברה של סבא.
אחרי כחצי שנה בערך התקבלתי לימודי משפטים ולאחר כמה שנים של לימודים
הוסמכתי כעורך דין.

סבא יחיאל היה גאה בי הוא אהב אותי יותר מאת ילדיו תמיד אמר,
אני הייתי הנכד שהיה הכי דומה לו גם חיצונית אגב.
החברה של סבא העסיקה כמאתיים עובדים והיה לה בניין משרדים משלה
עם הזמן הפכתי להיות היועץ המשפטי של החברה, בנוסף לעוד כמה תפקידי מפתח בחברה.

נתנו שירותי אבטחה מכל הסוגים, זה היה עסק מורכב מאוד, סבא יחיאל בנה אימפרייה
והצוות שניהל אותה היה מקצועי ביותר, לכל משרה בחרנו את האנשים בפינצטה,
כולל בדיקות עבר מעמיקות.

סבא תפקד בעסק במלוא המרץ וגם כשהיה בן שבעים עדיין תפקד יותר טוב מבן ארבעים.
"אני סומך עליך בעיניים עצומות" היה אומר לי מפעם לפעם.
"אני יודע סבא" הייתי עונה מיד.

אבא שלי שיהיה בריא תמיד קינא בקשר שלי עם סבא אבל בכל זאת הוא תמיד פרגן ונהג לומר
"כל הכבוד בני היחסים שלך עם סבא שלך ראויים להערצה".
עד שיום קרה הנורא מכל סבא יחיאל קיבל אירוע מוחי, זה קרה בעבודה בזמן שהיה מדבר בטלפון עם אחד מלקוחות החברה.

במקרה נכנסתי אליו למשרד וראיתי אותו במצב לא נעים מייד קלטתי את העניין והבנתי
שהוא עובר שבץ מוחי.
הספקנו להזמין אמבולנס שהגיע מהר מאוד, סבא הגיע בזמן לבית החולים חייו ניצלו.

אחרי כמה ימים של טיפולים ובדיקות סבא התאושש אבל הוא כבר לא היה אותו סבא שהיכרנו
הלסת שלו התעקמה והוא בקושי דיבר.
הרופאים אמרו שזה ישתפר עם הזמן אבל הוא כבר לא יחזור למה שהיה.

דמעות עמדו בעיני בכל פעם שראיתי אותו.
מה יהיה עם החברה? מי ינהל אותה? מי יחליט על דברים?
אל דאגה זוכרים שאמרתי לכם שאני הנכד האהוב מכמה סיבות החשובה ביניהן הייתה החשיבה שלי.

כעורך דין הראש חושב אחרת וגם אם זה לא עניין שאתה עוסק בו המחשבה שלך כן מגיעה לשם.
כסבא היה בן שישים שאלתי אותו מי יחליף אותו כשכבר לא יהיה לו חשק לעבוד.
"אתה" היה אומר לי, גם לי זה היה ברור אבל כשמדובר באדם כמו סבא שלי ובחברה כזו גדולה צריך שיהיה בסיס משפטי גם לעניין הזה.

במקרה הזה הצורך או הכיסוי המשפטי שהיינו צריכים נקרא "ייפוי כוח מתמשך".

מה זה ייפוי כוח מתמשך?

על השאלה הזאת תענה לא אחרת מ"שירה שואף דגן – משרד לעורכי דין".
כעורך דין היא הייתה הכתובת הראשונה שהגעתי אליה, כמובן בהמלצה חמה מחבר טוב.
"ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי אשר מהווה חלופה למינוי אפוטרופוס.

ייפוי הכוח המאפשר לכל אדם בגיר, לקבוע מי יטפל בענייניו בעתיד, אם וכאשר לא יוכל לטפל בהם בעצמו.
מיופה כוח, יהיה מוסמך לפעול בשם אותו אדם בעתיד כאשר לא יוכל עוד לקבל או לבצע החלטות הנוגעות לעינינו בעצמו,
ייפוי כוח מתמשך יכול להתייחס לעניינים רפואיים, אישיים או רכושיים – או רק לחלקם.

הוא יכול לכלול גם "הנחיות מקדימות", בהן יבהיר איך הוא מבקש ממיופה הכוח לפעול בעתיד".
ישר ולעניין זה ההסבר שקיבלתי משירה.
חתמנו על המסמך אני וסבא ומאז סבא היה בראש שקט היה לו על מי לסמוך.

ייפוי כוח מתמשך אצל שירה שואף דגן

מה הסיבה שחתמתי דווקא אצל שירה, תקראו ותבינו לבד.
אני עו"ד המתמחה בדיני משפחה וגישור כבר קרוב ל – 20 שנה
למשרדי ניסיון רב ומגוון בטיפול בתיקים מתחום דיני המשפחה.

הובלתי את לקוחותיי לאורך השנים להצלחות מרובות, לקוחות שחשו שחרב עליהם עולמם
יצאו מחוזקים בסוף התהליך והתחילו פרק חדש בחייהם כשבמבט לאחור מודים על היום שבחרו בבחירה האמיצה לעשות זאת.

האני מאמין של משרדי הוא שהעיסוק בדיני משפחה מחייב אותנו להיות רגישים ללקוח, להבין אותו ולהיות קשוב לליבו ולסיטואציה המיוחדת שבה הוא נמצא.
כל לקוח אצלנו הוא סיפור אישי מיוחד שנמצא בלב הסערה בחייו האישיים ואנחנו נמצאים פה כדי לעטוף אותו,
לחזק ולצאת ביחד למסע המשותף כדי להבטיח את עתידו ועתיד משפחתו.

אני מאמינה שכל ניהול של תיק בתחום דיני המשפחה ובייחוד תיק בו מעורבים ילדים בתוך המחלוקת מחייב אותנו לעשות את כל המאמצים להביא ללקוח,
לילדיו ולמשפחתו תוצאות במינימום מלחמות, עם ניסיון לקיים דיאלוג צודק, הגון אשר תואם את ציפיות הלקוח