משמורת | זמני שהות | ילדים קטנים

1. עיקרון טובת הילד – בתיקי משמורת ילדים בישראל, הסטנדרט המנחה העליון הוא עקרון "טובת הילד".

   עקרון זה משפיע לא רק על ההחלטות שמקבלים ההורים עצמם, אלא גם משפיע באופן משמעותי על קביעות בית המשפט כאשר מתעוררות מחלוקות. מקובל להכיר בכך שרווחתו של ילד קטין מוגשת בצורה הטובה ביותר בתוך תא משפחתי יציב ואוהב המורכב משני ההורים הביולוגיים.

   עם זאת, גירושין משבשים את המבנה המשפחתי האידיאלי הזה, ומחייבים את בתי המשפט להעריך היטב מה טובת הילד לפי סעיפים 17 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

    

2. סקירת סעד ובדיקת מסוגלות הורית – כדי לקבוע הסדרי משמורת המביאים למקסימום את טובת הילד ולשמור על מערכת יחסים יציבה עם שני ההורים, על בית המשפט לערוך בדיקה יסודית של כל ההיבטים הרלוונטיים בכל מקרה ומקרה, תוך התחשבות בהשפעה ההורים על הילד.

   בדרך כלל, מומחים, כגון רופאים, פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, מסייעים לבית המשפט בהערכת גורמים אלה. פקיד סעד, הממונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, ממלא תפקיד חיוני בקביעות המשמורת על ידי הכנת דו"ח.

   אם ההסכמה נותרת חמקמקה, ניתן לערוך בדיקות נוספות להערכת יכולת הורית, הכוללות הערכות פסיכולוגיות וראיונות עם ההורים והילדים. מבחנים אלו מספקים הערכה מקצועית וניטרלית של מיומנויות ההורות של כל הורה ושל יכולתו לענות על צרכי הילד תוך התחשבות בטובת הילד.

    

3. חוות דעת של מומחה משפטי ותפקיד היועץ המשפטי – בסכסוכי משמורת, התייעצות עם עורך דין מומחה למשמורת ודיני משפחה יכולה להיות מכרעת בהכנה לאינטראקציות עם מומחים ולהבטחת יתרון אסטרטגי.

   חשוב לזכור שבית המשפט מעדיף בראש ובראשונה את טובת הילד בעת קביעת משמורת, בהתחשב בכך כעיקרון המנחה היחיד. גורמים אחרים אינם נחשבים באופן עצמאי.

כאשר נקבעת משמורת אצל מי מההורים, בתי המשפט קובעים בתוך כך גם מנגנון הסדרי שהות (זמני ביקורים), לפיהם ההורה שאינו המשמורן יהא רשאי לראות את ילדיו הקטינים במועדים קבועים, כדי לאפשר קשר רציף בינו ובין ילדיו.